אני אוהבת אמנות.
אני אוהבת לראות אמנות במוזיאון, אבל עוד יותר אוהבת לראות איך אמנות מוצאת את דרכה לחיי היום יום שלנו.
כבר הרבה זמן אני מסתובבת עם תחושה שאני רוצה לעשות משהו עם הגריד של פיט מונדריאן.
גריד, למי שלא מכיר את המושג, זה שתי וערב. פיט מונדריאן היה צייר הולנדי שלקח את הגריד לדרגת אמנות.
פתאום נפל לי האסימון, אני אשתמש בגריד של מונדריאן כרקע לנעליים של אחת אחת. אחת אחת זה מותג נעליים בעבודת יד מסורתית מוקפד ונאמן לגולמיות החומר והצורה.
אני אוהבת את הנעליים שלהן, הן מאוד ייחודיות ואני מזהה את טביעת האצבע של המותג הזה מיידית.
חשבתי שהגריד יוכל להבליט את הקווים הישרים שמאפיינים אותן, ולתת להן מקום של כבוד - מקום של יצירה בפני עצמה. אנחנו הרי משקיעות כ"כ הרבה כסף בנעליים שלנו - לא הגיע הזמן לשים אותן באור הזרקורים ?!
אז הכנתי עם עומר את הגריד - היה נראה לי שאני ממש יוצרת רחובות קטנים שהנעליים יוכלו לצעוד בהן :)
הכנתי אותו מרקע לבן לצילום, איזוליר-בנד ומפל צבעוני.
העמדתי את הנעליים לצילום ושיחקתי איתן, עם המיקומים שלהן - עד שמצאתי את הקומפוזיציה הנכונה לכל אחת מהן, איך לסדר אותן ביחס לפריים.
קצת קשה להסביר איך מוצאים קומפוזיציה נכונה, איך יודעים שהקומפוזיציה עובדת. אז קודם כל יש בזה משהו שהוא קצת אינטואטיבי אבל יש גם כלים שניתן להיעזר בהם.
אפשר לדמיין חלוקה של התמונה ל-2 קווים אנכיים ו-2 קווים אופקיים שיוצרים תשעה ריבועים. נקודות ההשקה בינהם מהוות מקום מפגש שבאופן אוטמטי מושך את העין - ושם כדאי למקם את מה שאנו רוצים שייבלוט.
הנה חלק מהתמונות:
רציתי בכל זאת להכניס איזשהו גורם אנושי נראה לי גם שהרגליים נותנות איזשהו קנה מידה לכל ההעמדה:
אז מה אתם אומרים לגבי הנגשת אמנות לחיי היום יום? האם נראה לכם שיש בזה איזושהי זילות של היצירה או שזה דווקא מעלה את ערכה ?
שימו לב לעוד כמה דברים שמצאתי ברשת:
עד כאן להפעם, מקווה שהפוסט הבא ייכתב בימים טובים ושקטים יותר,
אביבית
אני אוהבת לראות אמנות במוזיאון, אבל עוד יותר אוהבת לראות איך אמנות מוצאת את דרכה לחיי היום יום שלנו.
כבר הרבה זמן אני מסתובבת עם תחושה שאני רוצה לעשות משהו עם הגריד של פיט מונדריאן.
גריד, למי שלא מכיר את המושג, זה שתי וערב. פיט מונדריאן היה צייר הולנדי שלקח את הגריד לדרגת אמנות.
 |
התמונה מפה |
לא התחברתי מיידית לציורים האלה. בהתחלה לא הבנתי בכלל מה הקטע שלהם והם היו נראו לי סתם קווים וצבעים. אבל אחרי מספיק זמן פתאום משהו בהם נראה לי נכון ומאוזן.
זה בעצם הקטע של היצירות של מונדריאן - לזקק את הציור לרמה הכי בסיסית של קווים וצבעים , כדי להבין קומפוזיציה נכונה מהי.
פתאום נפל לי האסימון, אני אשתמש בגריד של מונדריאן כרקע לנעליים של אחת אחת. אחת אחת זה מותג נעליים בעבודת יד מסורתית מוקפד ונאמן לגולמיות החומר והצורה.
אני אוהבת את הנעליים שלהן, הן מאוד ייחודיות ואני מזהה את טביעת האצבע של המותג הזה מיידית.
חשבתי שהגריד יוכל להבליט את הקווים הישרים שמאפיינים אותן, ולתת להן מקום של כבוד - מקום של יצירה בפני עצמה. אנחנו הרי משקיעות כ"כ הרבה כסף בנעליים שלנו - לא הגיע הזמן לשים אותן באור הזרקורים ?!
אז הכנתי עם עומר את הגריד - היה נראה לי שאני ממש יוצרת רחובות קטנים שהנעליים יוכלו לצעוד בהן :)
הכנתי אותו מרקע לבן לצילום, איזוליר-בנד ומפל צבעוני.
העמדתי את הנעליים לצילום ושיחקתי איתן, עם המיקומים שלהן - עד שמצאתי את הקומפוזיציה הנכונה לכל אחת מהן, איך לסדר אותן ביחס לפריים.
קצת קשה להסביר איך מוצאים קומפוזיציה נכונה, איך יודעים שהקומפוזיציה עובדת. אז קודם כל יש בזה משהו שהוא קצת אינטואטיבי אבל יש גם כלים שניתן להיעזר בהם.
אפשר לדמיין חלוקה של התמונה ל-2 קווים אנכיים ו-2 קווים אופקיים שיוצרים תשעה ריבועים. נקודות ההשקה בינהם מהוות מקום מפגש שבאופן אוטמטי מושך את העין - ושם כדאי למקם את מה שאנו רוצים שייבלוט.
הנה חלק מהתמונות:
רציתי בכל זאת להכניס איזשהו גורם אנושי נראה לי גם שהרגליים נותנות איזשהו קנה מידה לכל ההעמדה:
אז מה אתם אומרים לגבי הנגשת אמנות לחיי היום יום? האם נראה לכם שיש בזה איזושהי זילות של היצירה או שזה דווקא מעלה את ערכה ?
שימו לב לעוד כמה דברים שמצאתי ברשת:
 |
| התמונה מפה |
 |
| התמונה מפה |
 |
| התמונה מפה |
עד כאן להפעם, מקווה שהפוסט הבא ייכתב בימים טובים ושקטים יותר,
אביבית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה